לעולם בלבך, אמא היקרה
אמא, היום אנחנו מתכנסים מחדש לזכור את האור שהיית בחיינו. הדרך בה אהבת אותנו, חינכת אותנו, ואפילו כשהתעצבנת עלינו (בצדק, בלי ספק!). דווקא ברגעים הקשים האלה, כשעינינו מתמלאות בעצב, אנחנו נזכרים בכל הדברים הנהדרים שחשבת שניקח ממש איתנו, כמו:
- המעטפת החמה: לא משנה מה קרה, תמיד ידענו שיש לנו מקום נח בשמך. כמוהו כפי שהיית מכינה את האוכל הכי טעים בעולם.
- החוכמה שלך: כל עצה שנתת לנו הייתה כמו פרח שפורח בלב – לעיתים קצת תקטני, אבל תמיד הובילה אותנו לכיוון הנכון.
- הומור שאין שני לו: איך הצלחת להכניס רוגע תוך כדי צחוק, גם ברגעים הכי קשים. כולנו זוכרים את הבדיחות שלך שגרמו לכל אחד מאיתנו לחייך.
זכרונות מתוקים
לאורך השנים, הכנת לנו רגעים שלא נשכח. מאכלים שלא הצלחנו לחקות, תכני טלוויזיה ששבתו את ליבנו, וביקורים משפחתיים שהיו כיף אמיתי. כל אלה משאירים אותנו מלאים בזכרונות:
- הזמן שבילינו יחד בשישי בערב, ממתינים לסלט הפתיחה.
- הסיפורים שסיפרת לנו על הילדות שלך, שגרמו לנו להבין כמה חכמטית את.
- והשיחות בליל שבת, שהפכו לכל כך רבות ומשמעותיות.
מסקנה
אמא, אולי הגוף שלך לא איתנו, אך רוחך תישאר לעד. אנחנו נמשך להמשיך לחיות בעבורך, כמו שהיית רוצה. לעולם לא נשכח אותך, וכל מה שהשארת לנו יהיה חקוק בליבנו, עד שניפגש שוב.