המבוך של פאן: פלא החושך והאור שבדימיון
אז מה יש לנו כאן? "המבוך של פאן" – לסרט הזה יש מה כל כך מיוחד בו, שהוא הצליח לחדור דרך קירות הבטון של ההגדרה "סרט ילדים" וליצור סיפור שמעורר, מצחיק, מזעזע ומעניין עד אין קץ. זהו סרט שמזכיר לנו שהדמיון הוא לא רק עצי ישן בגן משחקים, אלא גם חור שחור רווי סודות ואופק בלתי נגמר של פלאים.
מתי ומדוע הבנו שהפיות לא תמיד חביבות?
כשמדברים על "המבוך של פאן", חשוב להבהיר שזה לא סיפורי פיות אחרים שראיתם. הסרט הזה, שנעשה בשנת 2006 על ידי גיירמו דל טורו, מציב בפנינו שאלה מעניינת: האם פיות נוטות להיות טובות או שיש להן צד אפל? מה שנראה בהתחלה כנסיך קטן ומקסים הופך במהרה למורכב, מלא באלימות, חידות ודילמות מוסריות.
פאן הוא דמות שמזכירה לנו עד כמה אנשים יכולים להיות עצובים כשמדובר בשבירה של חוקים, ובאותה מידה גם באיזו קלות אפשר להרגיש פגיעים מול כוחות גדולים מהחיים עצמם. המאבק בין עולמות האגדות לעולם האדיש, במקרה הזה, פשוט מעורר עניין.
בין הדמיון למציאות: המסע של אופליה
אופליה, גיבורתנו הצעירה, היא דלת הכניסה שלנו לממלכה המופלאה הזו. היא לא רק מגלמת את התום, אלא גם את הכאב. כשאמא שלה מהגרת עם אבי החיילים, היא מתמודדת עם כאוס אמיתי – לא רק במושג של ילד קטן, אלא במובן של חיים ומוות.
- כיצד אופליה פוגשת את פאן? היא מגלחת את עולם המבוגרים בתמימותה וכך היא פוגשת את הפיה הזו.
- מה קורה בשלב המבחן הראשון שלה? זה רגע שמזכיר שולי סרטי הפנטזיה: קשת של חרקים, חוטים של מזימה.
- ואיך שואלים על משפחה? חיבור בין לא בטוח לבין לא ידוע יוצר את הדינמיקה המרתקת.
איזה מין סרט זה? הרפתקה, פנטזיה או טרגדיה?
כשהולכים לראות סרט כמו "המבוך של פאן", אין באמת ספק שזו חוויה שלא תשכח. אתם מתחילים עם חיוך, ממשיכים בעצב, נסחפים לפנטזיה – ואז מתקפים בהפתעות החושך של דל טורו שפתאום שולח אתכם לממלכה האפלה.
כן, יש כאן זן חדש של פנטזיה – המקום בו האור אורב בחשיכה, והדמיון לא תמיד מספק אשליה. האם זה לא מעניק לסיפור ייחודיות? המאבק הכואב והאישי של אופליה קנה בסרט הזה מידה כזו של מוכנות רגשית, שאני כאילו התכוונתי לצפות ביוטיוב, אבל פתאום מצאתי את עצמי בסדנה של תסביך אודיסיאה.
שאלות לדיאלוג (לפני הכניסה למבוך)
- מה באמת הסיפור של אופליה? היא בעצם ילדה כואבת שצריכה לבחור בין עולמה לבין הממלכה המדומיינת?
- האם ניתן לסמוך על פאן? או שמדובר בסתם גימיק שישרוף את אופליה?
- וכששואלים על הבחירות שלה – האם היא בכלל מתמודדת עם הבחירות הנכונות?
הצד האפל של הדמיון
האם "המבוך של פאן" מציע את האפשרות שדמיון והמציאות לא תמיד מתיישבים בהרמוניה? הסרט לא מהסס להציג את הצדדים האפלים של בני האדם. לא כאן תמצאו סיפור של גיבורה בדרך לנצחון – הזוועות והסבל משאירים את הצופים במצב של חיפוש מתמיד אחרי תקווה.
במהלך הסרט, דל טורו מציב בפנינו שאלות על מוסריות, על האלימות הקשה והאכזריות האנושית, והאם התמודדות עם הכאב האישי והצורך להילחם הייתה יכולה להוביל בחירה אחרת. זהו סרט שאינו נרתע מלראות את החיים בעינייםה הזויות והמוזרות ביותר.
למה זה נוגע בך?
האמת היא, כי התשובה לשאלה זו עשויה להיות אישית. הסרט לא פשוט, והוא גדוש בדימויים עזים, בובות מסתוריות ואפקטים שמהם מרטיטים בגוף לאין ערוך. הצילום והעיצוב פשוט מרהיבים, והסאונד פשוט מענג וכל כך נכון לאווירה.
- איך זה מרגיש להגיע לסוף הסרט? יש כאן הפתעה, ובשונות הפנים של פאן – המאבק עם הכוח האפל שמקיף אותנו.
- איזו השפעה יש לפסקול על החוויה הכוללת? אי לכך, השמע מעניק כאן נופך של רגש ותנועה לסצנות.
- וכנראה השאלה הכי חשובה: האם מדע בדיוני מסייע להבין את ההווה? כולם מצורים לתפיסה מהותית שצריך לאזן.
סיכום המורכבות
וכך, כשמעבירים את המבט אחורה, מתעורר בשטח עם משקל להוות מספר שאלות – האם ״המבוך של פאן״ הוא סרט שמודד את ממשות חיינו? הוא בהחלט מתעלה על כל סטנדרט מסחרי שראיתם עד כה. אם אתם בעניין של התמודדות עם הכאוס הפנ
