סיפורה של שפחה עונה 5: האם הסדרה עוברת את הגבול?
סיפורה של שפחה (The Handmaid's Tale) היא אחת הסדרות המדוברות והמשפיעות בעשור האחרון. היא לא רק מציעה סיפור מרגש אלא גם נוגעת בעקרונות אתיים ופוליטיים שמעסיקים אותנו יום-יום. והעונה חמישית שלה? ובכן, מדובר באירוע טלוויזיוני שלא כדאי לפספס. אבל רגע, האם היא הצליחה לעמוד בציפיות שלנו או שהיא הגזימה כמו שפחה שתשמע על זעמו של גנרל? בואו נ dive in.
מה קרה בעונה החמישית?
העונה החמישית מתמקדת בעולם השברירי של ג'ונר (June) לאחר שהיא הצליחה לברוח מצד אחד, אך לא ממש מצליחה לשים סוף למאבק שאר שוכנת אצלה. אנחנו עדים לקרב האישי שלה, בו היא נאבקת בין הרצון לחיות חיים רגילים לבין הצורך שלה להילחם עבור חברותיה ששבו נשארו במצב קטסטרופלי.
מה מחכה לנו בפרקים?
- המאבק של ג'ונר: האם היא תהפוך לגיבורה או לרוצחת?
- קשרים חדשים: איך היחסים עם משפחתה ישפיעו על הרצון שלה להשיב את המצב לקדמותו?
- האיומים החיצוניים: מי האויבים האמיתיים של ג'ונר בעונה הזו?
מה משתנה בפרספקטיבה שלנו?
לסדרה יש יכולת ייחודית להציג את המאבק הפנימי של הדמויות באופן כה אינטנסיבי, שאנחנו לא רק צופים, אלא גם שואלים את עצמנו: אם הייתי במצב כזה, מה הייתי עושה? ואולי, שואלים את עצמם לא פעם, האם הסדרה במו ידיה יוצרת סוג של מניפולציה עלינו כצופים. אתה יכול להזדהות עם ג’ונר, אבל מה עם הדמויות האחרות? האם אנו רואים את שניהם בעיניים שוויוניות?
שאלות שכדאי לשאול:
- איך הסדרה משפיעה על הדרך שבה אנו רואים מציאות עכשווית?
- מה בדיוק קורה ליחסי הכוח בין הדמויות בעונה הזאת?
- האם דמויות כמו ג'ונר מתפתחות או שתקועות במעגל אינסופי?
מוזיקה, צילום ודרמה – המתכון המושלם?
כפי שפחות או יותר כולם יודעים, המוזיקה והצילום של העונה הינם חוויה בפני עצמם. יותר מאי פעם, הם משמשים כערך מוסף להרגשה הכוללת של כל פרק. השילוב בין התסריט המועצם לבין האווירה שמביאה המוזיקה יוצר דווקא תחושות מעורבות: ותהיה הקרקע שעליה מתנהל הקרב של ג'ונר.
מה שמעניין באמת:
- באיזו מידה המוזיקה מכתיבה לנו את התגובה הרגשית?
- כיצד נראים כוחות האנושיות, החמלה והאכזריות במוזיקה?
מה יש לנו לעבור עם הדמויות?
וזה המיוחד ביותר: כל פרק מעלה את הרמת המתח, כך שאתה לא יכול להפסיק לצפות. משחקן המשובח, מומנטום מתמשך והזדהות עמוקה עם הדמויות משאירים אותך על הסף. סביר שהצופים ימצאו את עצמם מצביעים על ג'ונר כדמות מרתקת, אך יחד עם זאת, הם עשויים לשאול האם זה הכיוון שבו הם שואפים להיות.
שאלות נוספות:
- עד כמה ניתן להקריב על מנת להציל אחרים?
- כיצד דמויות נוספות תורמות לדינמיקה הכללית של העונה?
נגיעה באומנות ובחיים עצמם
העונה הזו מעמיקה בניתוח השפעת הסביבה על תהליך קבלת ההחלטות. דרך התבוננות ברגעים הגרועים והיפים של ג'ונר, נדמה שהסדרה מציבה בפנינו שאלות קיומיות: היכן עובר הגבול בין חירות לכוח?
האם יש דבר כזה סיום טוב?
- האם אנחנו באמת מעוניינים לדעת מה יקרה לסיום הסיפור?
- ואולי אנחנו צריכים לגלות שמכיוון שלמילים יש כוח?
סיכום קטן – או לא כל כך קטן
העונה החמישית של "סיפורה של שפחה" לבטח לא תגרום לכם להרגיש כמו בילוי נעים ביום ראשון בבוקר. זה לא סודות גדולים לומר שצופים עשויים לצאת מהסדרה עם שאלות קיומיות, אך זו בדיוק הסיבה שאנחנו אוהבים אותה. בעידן בו אנחנו עדים למאבקים כל כך משמעותיים, הנרטיב של ג'ונר יכול להיות מראה לחיינו שלנו ולסביבה שלנו.
ובסופו של דבר, הדבר הכי חשוב הוא לאו דווקא מה שהסדרה תציג לנו, אלא מה היא תגרום לנו לשאול. בעקבות העונה הזו – מי יודע? אולי זו הסדרה שתגרום לכם לרצות להילחם על כל מה שיקר לכם, לא משנה מה הכוח שמולם.
אז, אם אתם עדים להפקה כה עוצמתית, זה הזמן להיכנס אל תוך המאבק ולדבר עליו – כי המאבק הזה הוא הרבה יותר גדול ממה שאנחנו רואים בטלוויזיה.
