ג'וקר: טירוף לשניים – איך סרט המטורף הפך לאלרגיה ראשית באוסקר
מה קורה כשהפרעת אישיות פוגשת סרט קולנוע? התשובה היא ג'וקר, הסרט שביקש קרדיט מהעולם שבו כולנו חיים, ולהציג את מה שמתרחש כשהמטורף והכל כך אנושי פוגש את הכאב של המערכת החברתית. בעצם, לא מדובר רק בעוד סרט גיבורי על – יש כאן משהו יותר עמוק, מסקרן, אפילו עקרוני. בואו נעבור על התופעה הזו ונשאל: איך ג'וקר הפך לא רק לדמות שמפחידה, אלא גם לדמות שמעוררת הזדהות?
מה קרה לנו, מה קרה לג'וקר?
הסרט “ג’וקר” ביקש לא רק לחדש את הדמות הקלאסית של אחת משונאי הקומיקס הגדולים, אלא גם להציע פרשנות חדשה על הנושא של פורקן כאב דרך הטירוף.
הדמות, המגולמת על ידי חואקין פיניקס, היא לא סתם רשע – הוא תוצאה של חברה עוינת, חינוך לקוי ומערכת רפואית שהפגינה חוסר רגישות. ובכן, האם אפשר להאשים אותו? האם יש מקום לספק? או שאולי אנחנו צריכים להסתכל על עצמנו, על מה שגרם לג’וקר להפוך למי שהוא היום?
5 שאלות שיגרמו לכם לחשוב פעמיים על הסרט:
- איך הסרט מסתיר בתוכו את הטירוף שכולנו חשים מדי יום?
- האם ג'וקר הוא תוצאה של חברה שמזניחה את המסכנים?
- כיצד הדמויות האחרות בסרט משקפות את ההיבטים השונים של החברה שלנו?
- מה התרומה של המוזיקה והסגנון הוויזואלי להרגשה הכללית של הסרט?
- האם ג'וקר הוא המראה שלנו בעידן המודרני?
הצלחה מסחררת – אבל למה?
לכאורה, ג'וקר היה צריך להיות עוד סרט מבית הקולנוע: עלילה אקשנית, תלבושות נאות, תוצאות צפויות. אבל הסרט הזה זכה להצלחה בקופה בכל הדירוגים. אז מה בעצם קרה כאן?
- הכימיה המושלמת: החיבור בין פיניקס לבימאי טוד פיליפס. השניים עבדו יחד בצורה שנראתה בלתי נגמרת, וכל שוט הרגיש כאילו מדובר במפגש קסום.
- המסר החברתי: בעולם שבו אנו עדים לאי שוויון, מעטים הסרטים העוסקים בכאב החברתי כמו ג'וקר.
- ההומור השחור: אך המגע השנון והציני של הסרט היו חלק מהקסם שהצליח למשוך כל כך הרבה צופים.
- פיניקס – שחקן עילאי: כולנו זוכרים את המילים שהוא אמר “אני חושב שאני רשע, אבל אני גם הייתי הילד הזה.” הפשטות שלו מהולה בכאב שהצליח לרגש אותנו כל כך.
האם לסרט יש פוטנציאל להיות קלאסיקה?
שאלת הקלאסיקה מטרידה את התודעה המודרנית: בעוד כמה שנים, האם אנחנו נזכור את ג'וקר כמו שזוכרים את הסנדק? או שאולי הוא יהיה כמו שאר הסרטים שבסופו של דבר כל אחד מהם נשכח?
ושוב חוזרים אל השאלה המהותית – מה עשה את ג'וקר לפנינה שכזו? כאשר אנו מדברים על דמויות גיבורי על, התדמית של ג'וקר נראית שונה. זה כמעט כמו שמישהו לקח את האשליה הנפוצה של שוברי הקופות והראה לנו מה יש מתחת למכסה.
מה דעתם על קרב ג’וקר וראה?
- האם אחד מהם יראה על המסך את קרב הגברים בקיץ הקרוב?
- איזו מהדמויות תזכה בלב הצופים?
למה ג'וקר כל כך עדכני?
אולי כי בסופו של דבר, ג'וקר לא רק מפחיד אותנו אלא גם מראה לנו מה קורה כאשר החברה מזניחה את הבעיות שלה. לא מדובר רק באדם אחד – אלא בהיטל של מה שהולך סביבנו.
אם ננסה להסתכל על הקורבנות בעידן הנוכחי, זה אולי רק מגביר את המודעות למה שיכול לקרות כשהכאב לא נפתר. הסרט הזה זכה להצלחה רבה כל כך משום שהוא שיחק על התודעה שלנו, הצדדים האפלים, שבוודאי התקרבו לכולנו.
פסקת הסיכום
ונסיים במשפט פשוט – ג'וקר לא רק מתאר את הדרך שבה “מאוורר המועקה” בחיים יכול להוביל לדיכאון מטורף, אלא הוא גם מטיל את מבטו אל העבר, אל החיות שלנו, ומורים לנו לקחת את הכאב הזה כחלק בלתי נפרד מההוויה שלנו. בעידן שבו הכאב חוצה גבולות, אולי הגיע הזמן שהצופים ירגישו את זה בשמחה.
אז האם אתם מוכנים לראות את ג'וקר שוב? ואם כן, האם תראו את הסרט כמושג פנימי בו תוכלו להתמקד? חייכו, זה רק סרט – או לא?
